קשר רנט א קאר בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

תביעה זו עניינה בנזקי רכוש שנגרמו לרכב המבוטח על-ידי התובעת (להלן: "רכב התובעת") בתאונת דרכים בין רכב זה לבין הרכב המבוטח על-ידי הנתבעת (להלן: "רכב הנתבעת").

בין הצדדים אין מחלוקת, כי רכב הנתבעת פגע מאחור ברכב התובעת, אך כל אחד מן הצדדים טוען שהאחריות לתאונה מוטלת על נהג הרכב האחר.

העידו בפני נהגת רכב התובעת, נהגת רכב הנתבעת וכן נוסעת נוספת שהייתה ברכב הנתבעת.

נהגת רכב התובעת סיפרה בעדותה, כי נסעה על כביש 35 לכיוון עפולה במהירות של כ- 80 קמ"ש, בנתיב הימני וכי החליטה בשלב מסויים כ- 300 – 400 מ' לפני הרמזור, לעבור לנתיב השמאלי, אותתה ועברה, ואז ראתה שהרמזור מהבהב ועצרה עצירה מלאה ומוחלטת, או אז נפגעה ברכבה מאחור על ידי רכב הנתבעת. לדבריה, נסעה כ- 100 מ' בנתיב עד שנפגעה. העדה העידה, כי בלמה יותר חזק מהרגיל, אולם לא מדובר היה בבלימת חרום.

העדה אישרה את חתימתה על מסמך שהוצג בפניה, ונכתב לאחר הארוע בו נכתב כדלקמן:

"השתלשלות הארוע –

בכביש 65 לפני עפולה לפני הצומת בה היה רמזור קרן החליפה נתיב מנתיב ימני לנתיב שמאלי לפני הרמזור כאשר לפתע הבחינה שמתחלף הרמזור ולכן בלמה בפתאומיות.

המסמך נכתב ע"י ליקול והוכתב לה ע"י קרן"

העדה הסבירה את נוסח המסמך בכך, ששתי הבחורות ברכב השני הן עורכות דין והיא הייתה בלחץ ולא כל כך התעמקה במה שכתוב.

העדה גם אישרה את הודעתה לחברת הביטוח אודות התאונה, לפיה עברה מנתיב ימני לשמאלי תוך כדי איתות, ראתה שהרמזור מתחלף ועצרה, הרכב שאחריה לא הספיק לבלום ונכנס בה.

נהגת רכב הנתבעת העידה, כי מדובר בכביש שבו לקראת הצומת יש עיקול, ובערך כאשר הגיעה 100 מטר לפני הרמזור, רכב התובעת שהיה בנתיב הימני סטה לשמאלי, ולפיכך היא האטה, ואז נהגת רכב התובעת בלמה, כי הרמזור התחלף לירוק מהבהב ואז ארעה התאונה. העדה טענה, כי לא היה לה שום מרווח שיכלה לבלום או להאט את הנסיעה כדי להימנע מהתאונה, לדבריה, הירוק מהבהב נועד שאם אתה נמצא במהירות תוכל להשלים את הנסיעה. העצירה שלה כ"כ פתאומית שאי אפשר היה להבין את זה. העדה העריכה, כי נסעה על 70 קמ"ש ואחרי שרכב הנתבעת נכנס לנתיב 50 קמ"ש. בחקירה הנגדית השיבה, כי בלמה בפעם הראשונה ברגע שרכב התובעת סטה לנתיב השמאלי, כדי לחכות שיהיה לה מרווח תקין.

בתחילת עדותה העידה, כי נהגת רכב התובעת אמרה שלא הסתכלה במראה ואמרה שלא ראתה אותה , ובסוף עדותה בחקירה הראשית הוסיפה, כי נהגת רכב התובעת אמרה אחר התאונה: "אני לא יודעת למה עברתי לנתיב שמאלי ובלמתי בפתאומיות" (עמ' 4 שורות 8-7). העדה סיפרה, כי אחרי התאונה ביררו שהכל בסדר, ואז הבחורה שהייתה עמה ברכב כתבה את כל מה שקרה ונהגת התובעת חתמה. לדבריה, רשמו כדי להגיש לביטוח והיא חושבת שהיו 2 העתקים. כאשר נשאלה מדוע לא נרשמו הדברים שכביכול אמרה נהגת התובעת, השיבה שלא ביצעה בה חקירה נגדית והחתימה אותה רק על מה שרלוונטי לביטוח.

בהודעתה לחברת הביטוח, תארה נהגת הנתבעת את התאונה, כדלקמן: "נסעתי בכביש שבו שני נתיבי נסיעה נסעתי בנתיב השמאלי, לפני הרמזור שהיה ירוק, לפתע עבר רכב לנתיב שלי ובלם. ניסיתי לעצור מרגע שהפתיע הרכב בכניסתו לנתיב שלי ועוד לפני שבלם אך הוא לא השאיר לי די מרווח עצירה".

העדה שישבה ליד נהגת הנתבעת העידה, כי נסעו במסלול השמאלי בכביש בין שני נתיבים, לפתע הבחינו ברכב שנכנס לנתיב שלהן, נהגת הנתבעת בלמה, בשלב מסויים הרמזור החל להבהב ולכן הרכב שנכנס לנתיב שלהם בלם, ונהגת הנתבעת לא הספיקה לעצור. כאשר הוצג לפניה המסמך עליו חתומה נהגת התובעת, השיבה, כי זה מסמך שכתבה לאחר האירוע, והוא הוכתב לה על-ידי נהגת התובעת. העדה העידה, כי המעבר לנתיב שלהם כמו גם העצירה, היו פתאומיים, שכן הן יכלו לעבור את הצומת. גם עדה זו העידה, כי המרחק בין שני כלי הרכב היה באיזור ה- 50 מ' ובינם לבין הרמזור כ- 100 מ'. העדה העידה, כי הרגישה שהבלימה הייתה לאורך כל הדרך, מאז המעבר נתיב ועד העצירה. העדה לא זכרה מי הגה את הרעיון של המסמך.

מתמונות הנזקים בכלי הרכב שהוצגו, עולה כי מדובר בתאונת חזית אחור דהיינו הפגוש הקדמי ברכב הנתבעת פגע בפגוש האחורי של רכב התובעת, כאשר שני כלי הרכב נמצאים באופן מלא בנתיב הנסיעה.

דיון והכרעה

בחינת עדויות הנהגות כמו גם העדה הנוספת ברכב הנתבעת, מעלות, כי מתווה התאונה היה כדלקמן – יחסית בסמוך לרמזור עברה נהגת התובעת מנתיב הנסיעה הימני לשמאלי, היא הספיקה לעבור עם כל הרכב אל נתיב הנסיעה ולהתיישר, בד בבד הבחינה ברמזור הירוק מהבהב ועצרה את הרכב, כאשר הבלימה שלה, כפי שהיא עצמה תארה, הייתה יותר חזקה מהרגיל.

העדות מספרות כמעט את אותה התרחשות כל אחת מנקודת הראות שלה, אבל מהסיפור של שלושתן עולה באופן ברור, כי התובעת החליפה נתיב בסמוך לצומת, הספיקה להשתלב בנתיב ולהתיישר, אולם בסמוך מאוד לכך, כשהבחינה באור ירוק מהבהב הגיעה להחלטה לא לחצות את הצומת, בלמה בלימה יותר חזקה מהרגיל ועצרה. מהתיאור של נהגת הנתבעת לחברת הביטוח, עולה באופן ברור, כי רכב התובעת עבר לנתיב השמאלי עוד בטרם החל את הבלימה. דהיינו, רכב התובעת בלם כשהיה כבר בנתיב השמאלי, כאשר שני כלי הרכב היו כל העת במהלך נסיעה ולא מדובר בשום שלב בבלימת חרום של מי מכלי הרכב.

אכן, כפי שעולה מן הראיות, נהגת התובעת הפתיעה את נהגת הנתבעת בשניים, ראשית, במעבר נתיב, אולם, כאמור, גם מדברי נהגת הנתבעת עולה, כי המעבר נתיב הושלם בהצלחה ונהגת הנתבעת האטה את נסיעתה והתייצבה מאחורי רכב התובעת; שנית, בבלימה חזקה מהרגיל – שנהגת הנתבעת מכנה אותה 'פתאומית' – שאין מחלוקת, כי הייתה נוכח הרמזור הירוק המהבהב. נהגת הנתבעת, הופתעה מהבלימה ולא הספיקה לבלום עד תום גם היא.